חפש בבלוג זה

יום חמישי, 5 בינואר 2012

במענה לתגובתך...

אנו אנשים תגובתיים.

במשך רוב היום אנו מגיבים למצבים שקורים לנו.
כל הזמן אנו מגיבים.
מהרגע בו אנו פותחים את העיניים עד לעצימתן. 

לכן לפעמים אנו טועים לחשוב שאין לנו שליטה על היום שלנו.
תלוי על איזה צד קמתי הבוקר,
איך הייתה השינה שלי,
עד כמה עיצבנו אותי...בקיצור, תלוי מה יקרה לי במהלך היום.
הדברים שמתרחשים במהלך היום, מנהלים אותי במובן מסוים
כי הם אלו אשר מעוררים בי תגובה זו או אחרת.
לי, אין שליטה.

האומנם?!

 מקרה שעורר בנו רגש מסוים, וגרם לנו להגיב בצורה כלשהי
האם בכל פעם במהלך חיינו שהמקרה הנ"ל חזר על עצמו,
הוא עורר בנו את אותו רגש? את אותו תגובה?
לא.
למה?

אם המקרים מעוררים בי רגשות ותגובות, מן הצפוי שאותו מקרה יעורר בי את אותו רגש או את אותה תגובה.
אז למה פעם אנו מגיבים כך ופעם אחרת?!

ידוע שאין לנו שליטה על המציאות.
כן יש לנו שליטה על איך אנו רואים את המציאות
איפה שהוא בדרך בין המקרה שקרה לבין התגובה שלנו – יש לנו שליטה

השאלה היא איפה?!

אופס... טעות שלי.

בעם ישראל ישנם 12 שבטים.
ובכל זאת, אנו נקראים "יהודים" דווקא
לא "ראובנים" או "שמעונים" ואפילו לא "בנימיניים".
דווקא יהודים על שם שבט יהודה.
למה?
סוד הכוח של שבט יהודה הוא סוד הכוח שלנו.

יהודה נקרא כך על הכוח שלו להודות: להודות על טעות
להודות – הודיה, הכרת הטוב
בפרשת השבוע אנו רואים את יהודה, מלך ישראל עומד בפני דלימה קשה ומוסרית.
יש לו את היכלות ל"השתיק" את כל הסיפור ולשמור על גדולתו
או לחילופין, להודות בטעות, ולשאת בתוצאות החרפה והביזיונות.

פרקי אבות מזהירים את האדם לברוח מהממשל, ומהמנהיגות
כי אדם שטעם טעם הממשל וזה נלקח ממנו –
החיסרון כל כך גדול עד שמי שהפסיד מצטער כי טעם את טעם הממשל.
מי שמגיע למקום 'הכי גבוה' משם ניתן רק לרדת...

יהודה לא עושה "חשבונות" של מה יהיה מחר, איך אתמודד ואיך ארד מגדולתי.
הוא עושה חשבון אחד:
מה הקב"ה רוצה שאעשה עכשיו?!
מעבר לזה, לא מעניין אותו.
היכולת להתבטל כלפי רצון ה'.
היכולת לערוך חשבון-נפש, להתבונן על מעשינו
לבחון את עצמנו כלפי הבורא ולא כלפי הסביבה והלחץ הסביבתי,
להודות שאני בן-אדם, השוגה, מתקן וממשיך הלאה,

היכולת לומר טעיתי, סליחה!
אני משנה את דעתי/התנהגותי.

זו גדלות עצומה!!

מה שלומך...?

כששואלים אדם מה שלומו, והוא עונה 'רע'
אומר לו הבורא: 'זה רע בעיניך?! אראה לך מה זה רע!'
אבל אם עונה 'טוב'
אומר לו הבורא: 'זה טוב בעיניך?! אראה לך מה זה טוב!'

ומה הקב"ה מראה?
האם באמת הקב"ה עושה לנו "דווקא" בהתאם לתשובה?!

הקב"ה לא משנה את המציאות לפי תשובת האדם.
ממש לא.
המציאות היא וודאית. היא קבועה.
הקב"ה משנה את המשקפיים שלנו. הקב"ה משנה את ההסתכלות של האדם על המציאות הקיימת.
פתאום אדם רואה איך קושי הופך לטובה,
פתאום אדם רואה איך 'מעז יוצא מתוק'
איך מתוך החושך, מתוך הריקבון, דווקא משם ניתן לצמוח ולגדול!

הקב"ה פותח לאדם את העיניים.
האדם מבין שהחיסרון, דוחף אותו לעשות שינוי לטובה ולברכה.
שינוי- שייתכן ולא היה עושה אלמלא אותו חיסרון...

אז... מה שלומך?!

סוד העושר, הגבורה והכבוד

פרקי אבות, ספר ההדרכה העתיק לעיצוב האישיות,
מקנה לנו 3 מוסגים חדשים:
       עשיר - השמח בחלקו· 
       גיבור - הכובש את יצרו·
      מכובד – המכבד את הבריות
מדוע מחדשים לנו דווקא מושגים אלו?!
ומה המכנה המשותף של ה"הגדרות החדשות"?!

ראשית, נבחן לרגע את ההגדרות שאנו מכירים.
אנו יודעים שעשיר הינו אדם בעל הון רב
גיבור הינו אדם בעל עוצמה המסוגל לנצח אחרים
ומכובד הינו אדם שהסביבה מכבדת אותו.
בכל אלו, האדם זקוק למשהו חיצוני כדי להגיע למעמד.

העשיר שלנו, זקוק להון חיצוני, הרב מהמקובל בסביבה בו נמצא
הגיבור שלנו, זקוק לאדם מנוצח כדי להיות מנצח, להתגבר על משהו אחר
והמכובד שלנו, זקוק לאחרים שיכבדו אותו
בהגדרות שלנו, האדם תלוי בדברים חיצוניים!

פרקי אבות מגלים לנו את האדם האמיתי,שאינו זקוק לשום דבר חיצוני.
הוא עשיר מבחינה פנימית, ללא כל קשר להון שצבר או לסביבה בה הוא נמצא
זה אדם שמרגיש שמח, מלא במה שיש. ולא משנה כמה יש! (או כמה אין)

הוא גיבור מבחינה פנימית, הוא אינו תלוי באדם אחר שיהיה מנוצח כדי לנצח
כי הוא מנצח את עצמו, את היצר הרע שלו. הוא הנכנע והוא המנצח בו זמנית!

הוא מכובד מבחינה פנימית, אינו זקוק לאחרים שיתנו לו כבוד כדי להיות מכובד
כי הוא נותן כבוד לאחרים, שומר על הכבוד העצמי שלו, על הכבוד של הסביבה של
ולכן הוא אדם מכובד ללא כל קשר אם הסביבה נותתנת לו כבוד או לא.

כל אלו, הן מהויות פנימיות של האדם.
ללא כל תלות בדברים חיצוניים

אני הולך לארץ ישראל

מה שאנו, יהודי ארץ ישראל עוברים במשך יום אחד בארץ,
אחרים בחו"ל לא עוברים במשך חודשים!
היום שלנו מלא תהפוכות, מלא מאורעות ומלא רגשות והרגשות.
היום ה"פשוט" שלנו, מאוד גדוש.
מי לא הולך לישון מותש אחרי יום עמוס פיזית או רגשית?!
למה?
כי אנו בארץ ישראל!

כל מי שנוחת כאן, בא מבחוץ ידווח כי נושם אוויר אחר, אווירה אחרת.
אנו יודעים שכל פרט בחיים יש משמעות רוחנית.
ולארץ ישראל – משמעות רוחנית מאוד.
ארץ = הרצון
ישראל = ישר-א'ל. ישר לה'.

כאן יש בירור רצונות חזק, הGPS  הפנימי, האלוקי מסוכרן טוב ליעד.
לא נותן לנו ללכת לאיבוד יותר מדי.
המטרה מאוד ברורה:להכיר באופן ישיר את ה' לראותו בכל צעד, בכל מבט.
אי אפשר לברוח מזה.
לא סתם אנו גדושים ועמוסים כל-כך.
השלווה והביטחון היא פרי האמונה בה'.
האמונה והידיעה שהכול לטובה.
ה GPS שלנו לוקח אותנו לשם.
 מביא אותנו למצבים שבהם אנו 'תקועים' או מסתובבים סביב עצמנו
ולנו לא נותר לנו אלא
להפנות את המבט כלפי מעלה, לראות את המטרה
ולדעת,שרק הוא, רק הוא!

ואז נשאר רק "לחשב את המסלול מחדש...."

מאבק קיומי

"ויוותר יעקב לבדו , ויאבק איש עמו עד עלות השחר"
איש?!
יעקב נאבק עם סמל הרוע בעולם!
לסמל הרוע קוראים איש?
האם הוא אדם קרוב? ידיד? חבר?

אנו עדים למאבק של יעקב עם המלאך – שרו של עשיו.
יש כאן מהלך מאוד מרתק שאנו מכירים אולי בע"פ
אבל כדאי לראותו בפן קצת אחר:
1.      יעקב נלחם עם מלאך המוות / היצר הרע
2.      המלאך הולך להפסיד במאבק ואז פוצע את יעקב
3.      המלאך נכנע לפני יעקב
4.      המלאך מבקש שישחרר אותו – כי הוא צריך לעלות לומר שירה

מלאכים, אומרים שירה לפני הקב"ה כאשר הם מסיימים למלא את תפקידם.
איזה תפקיד המלאך סיים למלא?
על פניו נראה שהוא לא סיים למלא את תפקידו.
הרי הוא נכנע!
מכאן אנו מבינים תובנה ענקית:
 השליחות של היצר הרע היא להילחם בנו.
לא לנצח אותנו, רק להילחם!
רק להפריע. רק לקלקל לנו.
המטרה שלו היא לא להכניע אותנו אלא-להגיע למצב בו הוא נכנע לפנינו
להביא אותנו למצב בו אנו מנצחים אותוכי הניצחון עליו-מגדל אותנו
מחזק אותנו ואת האמונה שלנו
מקרב אותנו לה' !!
ואיננו יכולים לנצח אותו ללא מאבק בו....מאב
לאחר שנים ארוכות של פירוד,
נפגשים השבוע בפרשה שני תאומים ממש לא זהים.
לא חיצונית ולא פנימית.
המפגש בניהם, עוזר לנו לפגוש את עצמנו בנקודה מאוד מעניינת בחיים:

יעקב רוצה להעניק לעשיו אחיו מנחה- כמות גדולה של עזים, גמלים, פרות ואתונות.
שני האחים מאוד מנומסים.
לא תודה, אין צורך.

עשיו מסרב בתחילה ואומר: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ לִי רָב".
יעקב מפציר בו ואומר: "קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי הקב"ה וְכִי יֶשׁ לִי כֹל".

גישות כל-כך שונות של אחים כל כך שונים!
עשיו מצהיר שיש לו הרבה.
הרבה מאוד.
הרבה נכסים, הרבה ממון, אני "יושב טוב" בחיים.
כך שאין צורך שתוסיף לי כי יש לי הרבה גם בלעדיך."
תשאיר לעצמך, לי יש מספיק, למה שיחסר לך?!"

יעקב מראה מהלך הפוך – לי, לעולם לא יחסר.
לי יש הכל!!
ואותו "הכל" שיש לי אינו קשור לדברים שמחוצה לי.
קח! אפילו שתיקח ממני כל כך הרבה דברים גשמיים, לי לא חסר דבר!
כי המלאות שלי איננה נובעת מדבר גשמי.
את המלאות שלי אי אפשר לקחת.
אי-אפשר להחסיר.
לעולם.

נס: מניסים את הניסיון!

נס, מנוסה, ניסוי וניסיון.
כולם בעלי אותו שורש: נ.ס.
מה הקשר בין כולם?!

החיים מלאים בניסיונות.
אברהם – אבי האומה, התנסה בעשרה ניסיונות.
ומכיוון שמעשה אבות סימן הוא לבנים – כל אחד מאיתנו עובר רק עשרה ניסיונות – כאברהם אבינו.
יש מי שיגיד שיש לו יותר מעשרה ניסיונות בחייו?!

מי שנס מהניסיון, מי שלא מצליח לעמוד בניסיון,
הניסיון חוזר שוב ושוב עד אשר יעמוד בו.
אותה הגברת בשינוי אדרת.

איך עומדים בניסיון?
עושים ניסוי!
למה ניסוי?
כי לעמוד בניסיון, אין בזה הרבה הגיון:
הידיעה שה' יתברך מתכנן הכל,
וכל מה שקורה זה לטובה
למרות שבפועל אנו רואים הרבה פעמים בדיוק להיפך.

יש אנשים הבאים ומעוררים שאלות נוקבות מ"טוב לב".
איך ייתכן שדווקא לאדם טוב קרה דבר זה?!
איך ייתכן שעשיתי מעשה טוב וקיבלתי רע?
באמונה- אין הגיון.
יש ידיעה.
ידיעה שאפילו שאינני רואה, זה לטובתי האישית.
הידיעה שה' מוביל אותי בכל רגע מי שמגיע לדרגה זו, שרואה את יד ההשגחה בכל פרט
רואה אינסוף ניסים בחייו.
ניסים גלויים ממש.

מה בין 'סוף המעשה' לבין 'המחשבה תחילה' ?

עם ישראל, ידוע כעם הספר.
עם שחושב.
ישראל אותיות 'לי-ראש'.
יש לנו ראש
ולא סתם ראש. ראש איכותי.

יהודים מוכרים כעם חכם מאוד. הניצוץ היהודי הטבוע בכל אחד מאתנו,
מבקש למצוא תכלית לחיי העולם
בגיל צעיר מאוד, אנו מחפשים את המשמעות
לא לבזבז רגע, להבין מה היעוד שלנו
בגלל זה אנו חושבים רחוק.

המטרות והיעדים שלנו מאוד ברורים לנו כך נוצרת ה"מחשבה תחילה".
הבעיה מתחילה עם "סוף המעשה".
כאשר המציאות אינה תואמת את המחשבה תחילה שלנו.
כאשר אנו רוצים להגיע לנקודה א', פועלים הרבה להגיע לשםומוצאים את עצמינו במקום אחר לגמרי.
בפער שנוצר, (בבור הריק שנוצר...)
נכנסים להם הדאגות, הכעסים, ההתפרצויות וכל חבריהם "הטובים"

איך אפשר למנוע זאת?!
אפשר רק לצמצם את הפער,
על ידי התאמה מחודשת של הרצון שלי לרצון האלוקי
לשנות את ה"מחשבה תחילה" שלי, לרצון ה'

"עשה רצונך כרצונו...."

להקריב את הקורבנות

חז"ל אומרים, כשזוג לא עלינו מתגרש, המזבח מוריד עליהם דמעות.
ולמה המזבח דווקא? למה לא ארון הברית? הכרובים? אולי המנורה?

המזבח בוכה, כי זוג שמתגרש הוא זוג שהפסיק להקריב את עצמו על מזבח הנישואים.
חיי הנישואים מלאים בהקרבה.
הקרבה שיוצרת קירבה.
כאשר אני מקריב/ה אידיאל/רצון/מחשבה/מעשה לטובת משהו או מישהו נשגב ונערץ מבחינתי.
אני נותנ/ת מעצמי, והרי נתינה מולידה אהבה!
הקרבה – מלשון קירוב, מקרבת בין בני הזוג! מקשרת בניהם יותר!

להבדיל מאוד מהקורבן.
הוויתור מתוך קורבנות, מחוסר כוח, מהשלמה עם המצב - לא רק שאינה יוצרת קירוב אלא ריחוק.
ריחוק של האדם מעצמו, מבורא עולם, וקל וחומר מבן-זוגו.
אם הקרבה היא נתינה, הרי שקורבן זה לקיחה.הקורבן אינו נותן מתוך עצמו, אלא מרגיש כי נלקח ממנו באל כורחו (נותן בלית ברירה), הוא היה רוצה אחרת.
אז איך מקריבים את הרגשת ה"קורבנות"?
איך הופכים את הקורבן להקרבה?

קחו חומר למחשבה....

לחיות בעושר

יש לנו נטיה מעניינת, להעריך את ערכו של דבר,
רק לאחר שהוא נלקח מאתנו.
כאשר דבר ערך איננו,
או אז,  אנו למדים ומקישים על דברים נוספים הקיימים בחיינו.
כמה טוב זה, וכמה נעים זהכמה נחמד ההוא, וכמה האהוב ההוא...

האם אנו באמת זקוקים להרגשת חיסרון גדולה כדי שנתחיל להסתכל על הטוב שיש לנו?!

מתי לאחרונה עשינו "ספירת מלאי" לכל הטוב והשפע הקיים בחיינו?!

יש פרוש יפה ל"איזה עשיר "
כל שיש בו 4 דברים אלו נקרא עשיר:
ע – עיניים (לראות את השפע)
ש – שיניים (ולטעום מהשפע ולהודות עליו)
י – ידיים (לחוש בשפע)
ר – רגליים (לנוע לקראת השפע)

 אם יש לך את ארבעת הדברים הללו, הינך עשיר/ה!

כל השאר זה בונוס....

למה כל כך קר בחנוכה?!

אנו נמצאים כעת בחודש הניסים.
ידוע שהכוח הרוחני שהיה בתקופה זו בעבר, מלווה אותנו גם היום.
זאת אומרת, שיש גם בנו את היכולת להשתמש בכוח הניסים של חנוכה!
חנוכה- אש, חום, להט ולהתלהבות!
כוח ניסי חנוכה באים מתוך וודאות מוחלטת בה' שיצליח דרכינו.העולם בנוי כך שכנגד כוח חיובי, יש גם כוח פחות חיובי:
מכיוון שחודש זה הוא חודש המסוגל לניסים גדולים,
אפשר להרגיש יותר את הכוח ההופכי:
כוח העמלק, כוח הספק וכוח ההפסקה.
דווקא עכשיו מתעוררים בנו ספקות.
דווקא עכשיו "בא" לנו לעשות הפסקה, לנוח יותר, לישון יותר ולהתאמץ הרבה פחות....ספק כשמו כן הוא- יוצר פסק ביני לבין האמונה בה'
ו-ה פ ס ק ה  בהתנהלות, בעבודת ה'.
העם עמלקי "קירר את האמבטיה" ופתאום אנו מוצאות את עצמנו "מתקררות" פיזית, ורוחנית כאחד.בדיוק ההפך הגמור מאש החנוכה...בחיים הגשמיים אנו מתכוננים לקור עם אמצעי חימום.
(רוכשים) מפעילים מזגן/רדיאטור/סוודר וכו' – כל אלו פעולות יזומות להתחממות.
עכשיו זה הזמן לפעול פעולות יזומות!
עכשיו זה הזמן לפעול לחימום רוחני, לחיזוק האמונה, להלהיט את האש, לחזות בנס חנוכה....

הבור ריק?!

כמה פעמים עשית דברים מסוימים ופחדת שהם לא יצליחו?
כמה פעמים הכנסת ספק ביכולות שלך?
ביכולות של האנשים הקרובים אליך?
האם יצא לך פעם, שהרגשת התקפי חרדה בגלל שלא ראית את התוצאה הסופית של מה שרצית לעשות?

הפחד, הספק, החרדה, הלחץ ושאר "חבריהם" הנאמנים,
יכולים להיכנס במקום שיש בו ריקנות.

מוכר הפסוק "הבור ריק אין בו מים"
רש"י במקום: 'נחשים וקרבים יש בו'
בעולם, אין מקום של "ריק".
אם אנו לא ממלאים בעצמנו את "הבור" שלנו, בדברים שאותם אנו רוצים,
דברים אחרים פחות רצויים ממלאים אותו באופן אוטומטי, בלי שנרגיש ובלי רשותנו.

הפחד נכנס במקום "ריק" מאמונה,
ה"ספק" נכנס במקום "ריק" מביטחון,
הלחץ נכנס במקום "ריק" מוודאות הבורא, שהכל לטובה
וכו'....

חשוב ביותר לעשות מדי פעם "בדק בית" פנימיל
ראות ולחפש אחר אותם מקומות "ריקים"
ולמלא אותם.
באופן יזום.