לאחר שנים ארוכות של פירוד,
נפגשים השבוע בפרשה שני תאומים ממש לא זהים.
לא חיצונית ולא פנימית.
המפגש בניהם, עוזר לנו לפגוש את עצמנו בנקודה מאוד מעניינת בחיים:

יעקב רוצה להעניק לעשיו אחיו מנחה- כמות גדולה של עזים, גמלים, פרות ואתונות.
שני האחים מאוד מנומסים.
לא תודה, אין צורך.

עשיו מסרב בתחילה ואומר: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ לִי רָב".
יעקב מפציר בו ואומר: "קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי הקב"ה וְכִי יֶשׁ לִי כֹל".

גישות כל-כך שונות של אחים כל כך שונים!
עשיו מצהיר שיש לו הרבה.
הרבה מאוד.
הרבה נכסים, הרבה ממון, אני "יושב טוב" בחיים.
כך שאין צורך שתוסיף לי כי יש לי הרבה גם בלעדיך."
תשאיר לעצמך, לי יש מספיק, למה שיחסר לך?!"

יעקב מראה מהלך הפוך – לי, לעולם לא יחסר.
לי יש הכל!!
ואותו "הכל" שיש לי אינו קשור לדברים שמחוצה לי.
קח! אפילו שתיקח ממני כל כך הרבה דברים גשמיים, לי לא חסר דבר!
כי המלאות שלי איננה נובעת מדבר גשמי.
את המלאות שלי אי אפשר לקחת.
אי-אפשר להחסיר.
לעולם.