הזכות שהיא חובה

אסור לחצות את הכביש ברמזור אדום

וגם אסור לקחת דבר שאינו שלנו ללא רשות

לא שאי-אפשר,

אפשר,

   פשוט אסור!!.

למה אסור?

כי יש חוקים חברתיים.

האדם הוא יצור חברתי

והוא משתייך כל הזמן למעגלים חברתיים.

לכל מעגל חברתי, כללים משלו.

כחלק ממשפחת עם-ישראל,

ישנם חוקי התנהגות אוניברסליים

החלים עלינו,

ואין זה משנה באיזה מעגל חברתי אנו נמצאים.

במקביל לחיוב החברתי,

יש את הזכות החברתית!

הזכות אוגרת בתוכה אפשריות רבות

של נתינה והשפעה בתוך המעגל החברתי.

אגב,

בגלל זה המעגל החברתי נקרא מעגל...

כחלק בלתי נפרד ממעגל המשפחה/העבודה/השכנים והחברה,

יש לכל אחד מאתנו את הזכות להשפעה!

הזכות הזאת הינה כל מה שאנו משדרים,

מעניקים ומעבירים בתוך המעגל החברתי.

יש לנו את הזכות להעניק שמחה, כבוד, אמון

בתוך כל מעגלי החיים האישיים שלנו.

אל לנו לחכות שנקבל אותם, בכדי שנעניק אותם.

אחד מפלאי הבריאה הוא,

שאנו מעניקים לאחר מתוך בחירת הנתינה

אנו מקבלים את אשר אנו נותנים.

ניתן לאחרים חיוכים, נתמלא בחיוכים אישיים!

ניתן שמחה, נתמלא בשמחה פנימית!

ניתן כבוד, נתמלא בכבוד עצמי!

ניתן אמון, נתמלא באמון בעצמנו, באלוקים!

אז קדימה,

נתחיל להשתמש בזכות החברתית שלנו

לתת, להעניק ולאפשר

שמחה, כבוד, אמון ואושר!!

משפט אחדות ושלום

כולנו מדברים על שלום,

רוצים שלום בעולמות החיצוניים

כאשר למעשה,

כולנו יודעים,

ששלום חיצוני מתחיל משלום פנימי.

בתוכנו.

לאורך ההיסטוריה החוזרת,

ראינו במוחש שכוח העוצמה שלנו כעם

כאשר אנו מאוחדים.

וכוח החולשה שלנו כעם,

זה להיות: "עם אחד מפורד ומפוזר בין כל העמים"

אז בתיאוריה זה נכון,

ובתיאוריה זה גם מאוד יפה,

כמשל אותו זרד עץ הנשבר בקלות

לעומת צרור זרדים שאי-אפשר לשבור.

אך בפועל,

איך ניתן ליצור אחדות פנימית?

בשביל אחדות, צריך שיהיה איחוד.

גורם שמאחד, שמקשר, שמשותף לכולנו.

והרי אנו אנשים כל-כך שונים!!

כל אחד בעל אופי אחר,

דעות אחרות,

מנטליות שונה,

מנהגים אחרים,

סברות שונות,

לכל אחד דרך אחרת!

אז אני צריך להשתנות כדי להתאחד?!

יתרה מזאת,

אנו יודעים שלכל אחד תפקיד אחר

ואסור לנו "לחקות" מנהג של אדם אחר

אלא להיות אנו עצמינו, ייחודיותנו.

אז עם כל-כך הרבה שוני,

איך יוצרים אחדות?

איך יוצרים משהו משותף?

בפרשת השבוע, "משפטים"

יש תהליך מאוד מוזר.

בפרשה הקודמת, מעמד הר-סיני

"ויחאן ישראל נגד ההר"

רש"י: כאיש אחד בלב אחד. שיא האחדות.

באמצע האחדות ההיסטורית הגדולה,

פתאום עצירה,

חוקים.

משפטים.

ואח"כ סיום מעמד הר סיני

בקריאת "נעשה ונשמע".

ללמד אותנו, שסוד האחדות,

הדבר המשותף לכולנו

הם אותם חוקים המחייבים את כולנו.

הם הדבר המשותף, שמאחד ומקשר.

קיום הדת הייחודית שלנו.

ר' עקיבא ריכז את כל החוקים הללו

'על רגל אחת' וקבע את הקו המנחה:

חייבים להיות שונים!

חייבים להיות מאוחדים!

איך?!

ע"י שחייבים להיות כפופים לסמכות חוקים עליונה ואלוקית

שעל דגלה חרות,

"ואהבת לרעיך כמוך...."

שבת-שלום!

להתכופף מול הרוח

רוחות מנשבות,

כמעט כל הזמן,

אנו חשים את רוח הניסיון.

 

לא כולם מצליחים לעמוד איתנים מול הרוח

לא כולם מצליחים להישאר שלמים, זקופים לאחר הסערה.

 

העם היהודי משול לחיטה,

שהיא גמישה, יכולה להתכופף

וזה כוח השרידה שלה!

החיטה עומדת זקופה, וכאשר בה הרוח,

היא מתכופפת, נותנת לה לנשוב, לחלוף,

ממש "מפנה לה את הבמה"

ולאחר הסערה, חוזרת לעמוד זקופה.

 

אדם עיקש, דבוק ברצונותיו, חזק כביכול

אדם דעתן, שאינו מוכן לוותר

עלול להישבר ברוח הנסיונות.

כי אין לו את היכולת להתכופף...

 

פעמים סוד ניצחון המלחמה על היצר הרע

הוא דווקא ביכלות ההתכופפות.

ביכולת הויתור, ההרפיה.

ביכולת, לאפשר לאחר את "הבמה"

 

"הרפו ודעו כי אני ה' "

בשביל לדעת, להתחבר אל בורא עולם

אל אותו הכוח שמחייה אותנו,

צריך לדעת להרפות,

צריך לדעת להתכופף.

צריך לדעת  לוותר מתוך בחירה!

 

לאפשר לאחר להיות במרכז הבמה,

ולוותר על המילה האחרונה.

לאפשר לאחר את כבודו,

ולוותר על עיקרון שלי לטובת שלום-בבית.

לאפשר לאחר את רצונו,

ולוותר על נוחות אישית בשבילו.

לאפשר לאחר את הגדלות,

לוותר על הגאווה, על הזקיפות.

 

פשוט לאפשר לאחר,

                 פשוט לבחור לוותר...