חפש בבלוג זה

יום רביעי, 8 בפברואר 2012

הזנה מחשבתית

העולם מורכב מ-4 רבדים.
הרובד הדומם,
הרובד הצומח,
הרובד החי,
והרובד המדבר.

מעניין שהאחרון נקרא "מדבר"
כאשר ההבדל העיקרי בינו לבין הרובד החי
הוא יכולת החשיבה.

החשיבה,
היא המבדילה בנינו לבין החיות
לכן אנו משתמשים בה ללא הרף.
המוח לעולם אינו ריק ממחשבה.
אך,
באיזו מחשבה אנו משתמשים?!

עדיין לא נתקלנו בציפור מודאגת מיום המחר,
או תרנגול שלא ישן בלילה כי יש לו משכנתא לשלם.
הטבע מתנהל במין רגיעה מסוימת.
אין לטבע את ה"חשיבה" ואת ה"דאגה" מה ילד יום.
מה יקרה מחר?!

לרובנו, אין את הרגיעה הזו.
כיוון שאנו משתמשים ביתרון שלנו, בכוח המחשבה,
לכיוון הלא נכון...

אנו מנסים להיות חכמים יותר,
לתכנן מספר צעדים קדימה,
בשביל ה'שקט הנפשי'
כאשר למעשה, אנו הולכים בדיוק הפוך –
לכיוון התסכול, הייאוש, הדאגה והחששות.

עלינו לנצל את הכוח הנפלא הזה,
כוח המחשבה,
להתחבר אל הרגיעה האמתית,
אל בורא עולם.

בדיוק כפי שהוא דואג לזון כל יצור חי,
להחיות כל צמח ואף כל דומם,
הוא דואג לזון ולהחיות אותנו!
עלינו לעשות רק את ההשתדלות,
להכין את הכלי לברכה,
אבל ההזנה, היא מבורא עולם.

עלינו להשתמש ביתרון שלנו,
בכוח המחשבה,
להתחבר לבורא העולם,
לחוש את הרגיעה הזו,
שהוא זן ומפרנס לכל.
זה נקרא, אמונה....

יום שלישי, 7 בפברואר 2012

זה הזמן לצמוח - ט"ו בשבט

חג ט"ו בשבט שמח!
היום המחוג הרוחני של הזמן,
הגיע לתאריך של התחדשות וצמיחה.

זהו היום זו בנגזרות,
יכולות הצמיחה הרוחנית שלנו,
כמה פירות, רוחניים ופיזיים נצמיח,
וכמה עמוק נצליח להתחבר לשורשים שלנו.

מהלך הצמיחה הוא מהלך מרתק.
הוא מתחיל בגרעין קטן המכיל הרבה פוטנציאל.
אשר נרקב עד תום
וממנו מתחיל לצמוח עשבון קטנטן
אשר עתידו תלוי בחיבורו למקור מים ואור.

כמה דומה לנו בני האדם!!

נולדנו "גרעינים" בעלי פוטנציאל אדיר ובלתי ממומש.
עם הזמן אנו חווים ניסיונות אשר מחלישים אותנו
גורמים לנו להירקב.
כל האמונות הכוזבות שהיו לנו, מתחילות להתנפץ זו אחר זו
ואנו נשארים לפתע, ללא כל.
רק עם הבנה ברורה לגבי מי שמנהל את העולם.

שם מתחילה הצמיחה.
עתיד הצמיחה שלנו, תלוי גם במים ואור.
מים – החיבור ל"מקור מים חיים"
ואור – האמונה.

שנזכה לצמוח באמת,
שנזכה להתחבר נכון לתורה
ושנזכה לראות תמיד את אור האמונה.

חג ט"ו בשבט שמח!!

יום שני, 6 בפברואר 2012

לחיות את החיים

יש אימרה בקרב אנשים שונים:
"חיה את החיים שנועדת לחיות".
אנו עוסקים זמן רב ב"לשרוד"
במקום פשוט "לחיות" את החיים.

כשיש לנו ילדים/תלמידים,
זה מקבל משמעות חזקה יותר:
אילו מסרים (חיים) אנו משקפים להם?
האם אנו רוצים שהם יחיו בדיוק כמונו?

משהו אמר פעם,
"תחיה את החיים כפי שתרצה שילדיך יחיו"

למעשה,
אנו משקפים את האופן בו אנו בחיים את חיינו לכל הסביבה שלנו.
אנו מהווים מודל חי ונושם לחיקוי או לאי-חיקוי.

רובנו טרודים כל-כך בצורכי היום-יום שלנו
רוב הזמן והכוחות הפיזיים והנפשיים שלנו
"מתבזבזים" על עבודה, בית, משפחה, חברה.
כך שלעיתים,
שכחנו למה אנו כאן בעולם.

מהי אותה מטרה נעלה אותה אנו רוצים להשיג.
איזה מסר, אנו באמת רוצים "לשדר" לסביבה שלנו.
איך באמת אנו רוצים לחיות את חיינו?!

היום, ערב ראש-השנה לאילנות,
ערב ראש השנה לרוחניות.
זה הזמן להבהיר לעצמנו את המטרה שלנו
לנטוע בלב שלנו את "עץ החיים"

יום ראשון, 5 בפברואר 2012

חיזוקית


יש תקופות בחיים, שנראה שהכל סגור, נעול.
שום דבר לא הולך,
כל שנעשה, פשוט לא מצליח
והתסכול גדל....

חולשה.
פשוט אין כבר כוח.
מרגישים כאילו רוח קלה מפילה אותנו
ואנו על סף התרסקות.

במצבים כאלה, ישנה לפעמים שאלה, שמופנה כלפי מעלה,
"מילא יש צורך להוריד סבל לעולם,
                 אבל למה ריכזת הכל בבן-אדם אחד?!"

אז נכון, שאדם לא מקבל ניסיון שאינו יכול לעמוד בו,
אך עדיין, מאיפה לוקחים כוחות?!

אדם נכנס לחנות כדים ומבקש לקנות כד חזק.
המוכר, מצביע על אחד הכדים.
"מניין לי שבאמת חזק הוא?" שואל האדם,
המוכר לוקח מקל ומכה על הכד
"רואה, אף שאני מכה בו בחוזקה, אינו נשבר"
                                           
רש"י, בחומש בראשית מגלה לנו
את אחד הסודות הכואבים והמתוקים ביותר שיש:
מי שמרגיש שבורא עולם מכה אותו שוב ושוב,
אין זה אלא,
דווקא מתוך כך שבורא עולם יודע כמה הוא חזק
כמה הוא יציב נפשית, והוא כביכול, "משוויץ" בו.

אולי כדאי לוותר על זה....?
ופשוט לחיות חיים רגועים ושקטים?!

הרבה אנשים יעידו,
שבמבט אחרונית, הקושי, המכה והכאב
הוציא מהם יכולות ותכונות נפלאות
שלעולם לא היו יוצאות אלמלא כן....