מעבדות לחירות

יש ביטוי השגור בפי רוב:

"ההיסטוריה חוזרת"

החוכמה, היא ללמוד מאותה היסטוריה על עצמנו

לקרוא את המפה, ללמוד ממנה ולהתנהל בצורה נכונה.

פרשת השבוע- שמות,

תחילתה, בני ישראל נכנסים לתוך שיעבוד, עבדוּת במצרים

וסופה, מתחילים לצאת ממנה.

אומנם השיעבוד ההיסטורי חלף לפני יותר מ3,000 שנה

אך שיעבוד למהות המצרית, טרם עברה...

איזה מצרים ואיזה שיעבוד?

הרי אנו בתקופת ה"חופש והדמוקרטיה" ?!

מטרת השיעבוד והעבדות הינה לגרום לעבד לפעול ללא מחשבה.

שיהיה כל כולו שקוע בעבודתו, יחשוב רק עליה,

וחלילה, שיהיה לו פנאי לחשוב על חופש ולפתח רצון לעצמאות.

ברגע שהאדם קצת עוצר וחושב על מצבו בעולם-

הוא יבין שהוא לא רוצה להיות יותר עבד

כמה מאתנו עבדים לחיים, לחברה ולטכנולוגיה?!

כל היום רצים...

עבודה, אירועים, בית, ילדים, חברים, קריירה...רצים ורצים.

אין רגע דל.

ואם חלילה ההתפתחות הטכנולוגית אפשרה לנו זמן פנוי ממטלות הבית והקלה על עבודת הפרנסה-

צצים להם "פיתוחים טכנולוגיים" חדשים אשר גוזלים זמן זה!

העיקר,

להיות משועבד – לא לעצור לרגע ולהתבונן.

כמה מאיתנו באמת בני חורין?

כמה יודעים לעצור רגע, להתבונן, ולשאול בכנות:

מהי המטרה של חיי?

האם אני פועל כשורה?

לשם מה אני פועל כך ולא אחרת?

האם אני מתקדם לקראת המטרה שלי?

מצרים...

צרוּת המחשבה.

תרוץ...תפעל, אל תחשוב...

סוף הפרשה, מתחילה הגאולה.

שנצליח למצוא את אותם מקומות בחיינו בהם אנו עבדים לחיים ו/או לנורמות חברתיות,

שנצליח לעצור, להתבונן, לשאול את עצמנו ולענות בכנות,

שנצליח לצאת ממצרים...

שובו בנים שובבי"ם....

מרגישים חולשה לאחרונה?

טבעי.

אנו בעיצומו של החורף.

העצים נחלשים ומנשירים עלים,

הימים קצרים, הלילות והחושך ארוכים,

וחלק מהחיות נמות את שנת החורף.

גם אנו עצמינו נמצאים בסוג של תרדמת חורף עצמית,

ואנו צריכים לצאת ממנה.

ולכן מתחילה עכשיו תקופה מאוד מיוחדת

תקופת השובבים.

זוהי תקופת תיקון-מידות עוצמתית.

(היא נקראת שובבי"ם-

על שם הפרשיות הנקראות במהלך תקופה זו:

ש-שמות ו-ורא ב-בא ב-בשלח י-יתרו ם-משפטים)

ראשית כל, יש לדעת היכן אנו נמצאים

ולאן אנו רוצים להגיע,

ומכאן לדעת איזה שינוי אנו צריכים לעשות בחיים.

פרשיות השובבים מלוות אותנו ומדריכות אותנו.

עכשיו אנו מתחילים ב"שמות"- בירידה למצרים.

הירידה למצרים הרוחנית.

מצרים מלשון צר.

פתאום הכל מיצר ומתקצר

החשיבה, הדעת, האמונה, הביטחון....

צריך להכיר בעובדה שאכן נגאלנו פיזית ממצרים

אך הגאולה הרוחנית מ"מצרים הרוחנית" טרם הגיע....

המסע מתחיל!

שיהיה לנו בהצלחה!

כשהביקורת באה לביקור...

הביקורת.
אחת ה'ידידות' השנואות על הנפש.
אדם אחר אשר שופט אותי, ואת התנהלותי
ומציב בפני רשימת ה"לא בסדר" שלי.
ממש תענוג עילאי...

קשה מאוד לקבל ביקורת.
לא כל אחד יכול להכיל אותה, לשמוע אותה.
לראות שאחרים רואים את הדברים ה'פחות טובים' שלי.
ועוד להציג זאת בפני

במיוחד כאשר ישנם אנשים שהדרך היחידה שלהם להרגיש גדולים
כאשר יש לידם אדם קטן
ואם אין אחד כזה...מייצרים אדם קטן לידם.
על ידי ביקורת....

יש נחמה גדולה בביקורת,
כאשר היא נאמרת על ידי אדם קרוב אלי, חבר.

מה מנחם בזה?
להלן ציטוט מ אבות דרבי נתן

{ פרק כ"ט, סעיף א', רבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר }

"יש לך חברים מקצתן מוכיחין אותך ומקצתו משבחין אותך, אהוב את המוכיחך ושנא את המשבחך, שמוכיחך מביאך לידי חיי העולם הבא, והמשבחך מוציאך מן העולם."

דווקא ביקורת הנאמרת על ידי אדם קרוב-
מתחת לביקורת יש הרבה אהבה ואכפתיות.
אכפת לבעל/לאישה/להורה/לחבר שאשתנה לטובה!

נכון, עדיין, אין זה תמיד קל
אך לפחות יש כאן את הידעה שאכפת לו/לה ממני!

 

אם לא הולך כמו שרוצים...

טבע האדם שהוא שואף אל המנוחה.
מוכן לסבול הרבה כדי להגיע אליה...
אך, אין אנו מסתפקים במנוחה בלבד,
אלא מחפשים את תענוג המנוחה.

ומהו אותו תענוג?
תענוג- הרגשה המתרחשת כאשר רצון מתמלא.
אדם עייף, הרוצה מאוד  לנוח – תן לו מנוחה – ייהנה ממנה.
אדם ערני, שאינו רוצה לנוח – תן לו מנוחה – לא ייהנה ממנה כלל.
תענוג היא תוצאה של מילוי חיסרון.

אנו רואים אנשים המוכנים לסבול הרבה ולו בכדי שיתמלאו רצונותיהם.
התסכול גדל כאשר אדם מתאמץ הרבה מאוד,
סובל הרבה,
ועדיין, לא מצליח למלא את רצונו.

מדוע לא מצליח?!
יש פתגם האומר:
"אם לא הולך כמו שרוצים, צריך לרצות כמו שהולך"
או כמו שאומרת היהדות בפרקי אבות:
"בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך"

כאשר אדם משנה את רצונו האישי לרצון ה'- כל מה שקורה אותו- מקבל בשמחה
כאילו זה רצונו שכרגע יתמלא!
הוא רוצה שהאוטובוס יאחר, הוא רוצה את המינוס בבנק, הוא רוצה את הפרצוף החמוץ של...
או אז, תמיד רצונו מתמלא, תמיד הוא בהרגשת עונג, של מילוי החיסרון...

זה הפירוש של ברכת יששכר המוזכרת בפרשה (ויחי):
"ויראה מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול..."
מנוחה כי טוב – רוצה להגיע אל המנוחה
והארץ כי נעמה – מילוי הרצון (ארץ=רצון) זה נעים
ויט שכמו לסבול -  מוכן לסבול הרבה כדי שיתמלא הרצון.

יוונים נקבצו עלי...

מה הסבירות למצוא פך שמן קטן בבית?
קטן אך אפשרי
מה הסבירות שמקבץ לומדי תורה ינצחו אימפריה צבאית בינלאומית?
שואף לאפס.
מלחמת יוון העצומה מול מקבץ חלושי האומה היהודית.
ניצחון מפתיע, חסר כל הגיון, בלתי מציאותי, ניסי ממש!

אז למה אנו חוגגים את חג החנוכה לזכר מציאת 'פך השמן' וזונחים את ניצחון המלחמה?!

ואם כבר שמן, יש התנהלות מוזרה,
למה היוונים בחרו לטמא דווקא את השמנים ולא ניפצו את הכדים ושפכו את השמן ארצה?!

כי השמן אותיות נשמה.
עם ישראל משול לשמן, אשר צף על פני המים.
ולא משנה כמה תנסה לערבב אותו עם ההמון.
בכל מקום שיהודי נמצא, הוא "צף" למעלה.

החיבור העמוק לבורא עולם, בכל נשימה, הוא אשר מקנה לו תכונה זו.
בשונה ממעצמות אשר שמו להם מטרה להכחיד את העם היהודי, היוונים רצו שנשאר.
הם לא רצו לאבד אותנו, רק לשנות אותנו
רק לטמא את הנשמה.
לנתק את הקשר עם חי-החיים.
הם בכוונה השאירו את כל הכדים, שלמים, מלאים.
מבט מבחוץ – אותו הכד ללא שינוי
אך טמאים מבפנים.

יש בנו שמעריצים כוח, יופי והשכלה
הרבה יותר מתמימות, פשטות, ושמחה.
ההיגיון והמדע גוברים על האמונה,
תחרותיות והשגיות גוברות התגברות עצמית

אנו לא חוגגים את ניצחון המלחמה ביוונים,
פשוט כי עדיין לא ניצחנו אותם...
בפתח חג החנוכה.
יש לנו 8 ימים להחדיר בנו את תכונת "השמן" שלנו.

שנת 2012 - מה באה ללמד אותנו?

היום מתחילה השנה האזרחית החדשה.
למה זה כל-כך חשוב?!
כי זה משפיע על כולנו....
עם או בלי שנרצה, השנה האזרחית נמצאת בחיי היום-יום שלנו:
בלוח השנה, בחשבון הבנק, בקביעת התורים, בתשלומים, ועוד.

מעניין איך השנה האזרחית לרוב מתחדשת סמוך לחנוכה.
אחת מגזרות היוונים הייתה חידוש החודש – אשר נגעה באופן ישיר לחידוש השנה היהודית.

שלמה המלך, החכם מכל אדם אומר בספר משלי:
"אין חדש תחת השמש"
תחת השמש הינה בדרך הטבע.
יש חוקיות לעולם.
יש אסטרולוגיה, נומולוגיה (שמקורם בתרבות יוון)
ועוד דרכים 'לוגיות' לקרוא את מפת המציאות.
ומי שהולך בדרך זו, אין חדש.
יש כללים.
יש הגיון.
יש לוגיה.

מעל השמש – יש חדש.
מעל השמש הינה האמונה, מעל הדעת.
היא המביאה את האדם לפעול מעל החוקיות ומעל ההגיון-שם נמצאת היהדות.
מעל הטבע!
שם נמצאים אנו, בידיעה שיש לנו כיהודים, שליטה על המציאות.
יש לנו את היכולת בכוח התפילה והאמונה לשנות את המציאות
לשנות את מהלך השמיים, הכוכבים וה"חוקים".

נכון, שנת 2012 אולי תשפיע באופן מספרי על החיים הטכניים שלנו
אך זה בא להזכיר לכל אחד מאתנו באופן פרטי
שיש בנו את היכולת לחיות מעל הטבע, מעל הכללים, מעל חוקיות העולם.

אחד מסודות החיים...

האנושות בעולם מתחלקת לשתיים:
לאנשים שחיים
   ולאנשים שחיים.

לאנשים שחיים פיזית.
ולאנשים שהמהות שלהם חיה.

יש אנשים שהלב פועם, הראות נושמות, הגוף מתפקד אך הנשמה כאילו מתה.
יש אנשים, שהלב פועם, הראות נושמות, הגוף מתפקד אך הנשמה חיה!

אדם שנשמתו חיה, הוא אדם שזוכה לחיים עשירים רוחנית.
אין זה משנה מהי כמות הנכסים שברשותו או גובה חשבון הבנק שלו.
העולם הפנימי שלו, עשיר. מלא תוכן. מלא משמעות.

איך מעשירים את העולם הרוחני?
פרקי אבות מדריך אותנו:
" על שלושה דברים העולם (הפנימי הרוחני) עומד:
על התורה (לימוד והתפתחות רוחנית)
על העבודה (תפילה, ביטוי מעשי של אמונה)
ועל גמילות חסדים (נתינה, עזרה לזולת)"

בשביל ההרגשה הטובה

מהות הנפש החיה להימשך אחר החיים.
אנשים תרים כל העת אחר מקורות חיות למיניהם.
מחפשים הנאות, שמחות, אושר
בקיצור,דברים שיתנו להם הרגשה טובה.

מהם אחד הדרכים להגיע לאותו טוב מיוחל?!

דוד מלך ישראל, מגלה לנו את הסוד הזה.
רוצה לחוות טוב? טוב אמיתי בחייך?ב
שביל זה צריך להודות."טוב - להודות לה'! " 
עצם ההודיה,
משנה את המבט של האדם על השפע שיש לו בחייו
עצם ההודיה,
יוצרת חוויה של טוב, של מלאות, של שמחה
עצם ההודיה,
משנה את התדר האנרגטי הפנימי של האדם
עצם ההודיה,
פשוט עושה טוב על הנשמה!

אז,
תודה בורא עולם על ...... !!!