חפש בבלוג זה

יום חמישי, 31 במאי 2012

לצרוך את הרצון או לרצות את הצריך?

צורך ורצון שונים זה מזה.
מה שאנו צריכים, אינו בהכרח
עולה ביחד עם הרצונות שלנו.

הרצון שלנו מתפתח בעיקר במקום בו יש עונג.
כאשר אנו טועמים את טעם התענוג אנו רוצים עוד!
לרוב, אנו צורכים את אותו גורם רק בכמות גדולה יותר
ובמקביל או לא, מחפשים אחר מקור עונג נוסף.

הצורך לעומת זאת, אינו מסב באופן קבוע הרגשת עונג במידיית.
יש פעמים שכן,
יש פעמים שהצורך חובר לרצון. ואז מרגישים את העונג:
אדם רעב הצריך ורוצה לאכול,
אדם עייף הצריך ורוצה לישון,
ועוד.

אך מה קורה אם אותו אדם רעב,
ששבע ממאכלו אך בגלל העונג שבאכילה אוכל מעבר לצורך?
מה קורה הם אותו אדם עייף,
ששבע משנתו אך בגלל העונג שבשינה ישן מעבר לצורך?

התוצאה היא לא טובה...
נזק בריאותי, נזק נפשי.
אחרי צריכת יתר של כל דבר שהוא מעבר לצורך,
ישנה 'נפילה' אנרגטית מאוד גבוהה. פיזית ומנטלית.

הרמב"ם הזהיר מאוד על אכילה מרובה.
יש את הצורך. יש את הרצון.
חייבים לדעת להפריד בינהם.
כאשר הם חוברים יחדיו, חשוב להיזהר לא לחצות את גבול הצורך.

איך עושים את זה?

קשה להשתנות ביום אחד, בבת אחת.
אבל חשוב להתחיל!
נתחיל עם משהו קטן,
צעדי תינוק יומיים.
אפשר להתחיל עם הימנעות מביס אחד מיותר בארוחה,
אם הרצון לשמור על הצורך חזק,
השאר כבר יקרה לבד...

יום שלישי, 29 במאי 2012

משהו קטן, על חטיף ה"פסק זמן"

עונת החטיף בעיצומה!

אנו מלאים בטכנולוגיות שאמורות "לחסוך/לפנות" לנו זמן יקר,
כשבעצם... רוב האנשים עסוקים ב"לחטוף" רגעים לעצמם!
אנו "חוטפים" משהו קטן לאכול
אנו "חוטפים" תנומה קצרה
אנו "חוטפים" רגעי איכות עם המשפחה
אנו "חוטפים" תפילה
אנו "חוטפים" רגעים חטופים.

שמתם לב, עד כמה שוק החטיפים התפתח לאחרונה?
אין לנו זמן לאכול, לישון, להיות, לחיות
אז... הקידמה פיתחה במיוחד בשבילנו את ה"חטיף" המהיר:
ישנם חטיפי בריאות,
חטיפי אנרגיה,
חטיפי ארוחת בוקר,
ועוד.

העולם שלנו הוא עולם העשייה.
אנו נדרשים לייצר כל הזמן.
לייצר תוצאות.
להיות אנשי מעשה
להיות אפקטיביים
להיות פרודוקטיביים
להיות בתנועה,
להיות בעשייה...

התורה מחלקת את 'הוראות היצרן' ל2 סוגים:

מצוות העשייה - רמ"ח מצוות עשה (248 במספר)
ומצוות ההימנעות - שס"ה מצוות לא תעשה (365 במספר)

למה מצוות לא תעשה מרובות ממצוות עשה??

התורה מלמדת את האדם,
שהוא אינו מכונה,
אינו יכול להיות בתנועה כל הזמן.
הוא צריך, או ליתר דיוק, חייב,
להיות גם באי-עשייה.
להיות בבלימה,
להיות בהימנעות.
כי להיות בהימנעות, זאת גם מצווה!

יש להפעיל את שיקול הדעת, מה נכון כרגע?
האם העשייה היא הדבר הנכון?
או אולי דווקא ההימנעות מעשיית פעולות יכולה יותר להועיל?
אולי דווקא המנוחה, ההשקטה, הרגיעה הם המפתח?!

אנו רגלים לפעול, להכין, לתכנן, לבצע, לדבר, לרוץ, לעשות!
מתי לאחרונה פיתחנו את שרירי הבלמים?
מתי לאחרונה בחרנו, לעצור, להתבונן?
מתי לאחרונה עשינו אי-עשייה?

מאוד קל לדבר,
יש פעמים שאנו רוצים לדבר,
ואנו צריכים להימנע מכך.
על אף הרצון האישי שלנו,
כי הדיבור לא טוב כרגע.

מאוד קל לאכול מה שבא לנו,
יש פעמים שאנו רוצים לאכול דבר מה,
ואנו צריכים להימנע מכך.
על אף הרצון האישי שלנו,
כי האוכל הזה, לא טוב עבורנו כרגע.

מאוד קל לעשות,
כבר התרגלנו.
יש פעמים שאנו רוצים לפעול, לעשות
ואנו צריכים להימנע מכך.
על אף הרצון האישי שלנו,
כי העשייה הזו, אינה נכונה לנו כרגע.

בואו נחטוף את החטיפות,
נלמד לעצור,
לבלום,
להתבונן,
ולבחור,
ובעיקר לזכור,
שלבחור באי-עשייה, היא לפעמים עשייה ברוכה!