חפש בבלוג זה

יום שבת, 28 בינואר 2012

בוא, עומדים במשימה!

היום שלנו גדוש במשימות.
משימות בבית, בעבודה, במשפחה ובחברה.
ישנן משימות אישיות שלנו, שאנו הצבנו לעצמינו
ומשימות, שכורח החיים או הסביבה הציבו עבורנו...

אך,
אחת המשימות הקשות לביצוע,
היא אותה משימה
שאנו מתבקשים לבצע-
ואין אנו בטוחים שנוכל לעמוד בה.

משימה כזאת יכולה אפילו להלחיץ.
אנו יודעים שסומכים עלינו,
אנו יודעים שאחרים תולים בנו תקוות
ואנו יודעים –
שלא בטוח שיש בנו הכוח ואת היכולות לעמוד במשימה
אך לא תמיד יש לנו את הברירה להשתחרר ממשימה זו.

איך מתמודדים עם משימה שכזאת?!

בורא עולם שולח את משה למשימה: לדבר עם פרעה.
כאשר שולחים אדם למשימה, אומרים לו  "לך"!
ואילו בורא עולם אומר לו "בוא".
"בוא אל פרעה".
בוא – היא קריאת הצטרפות.
בורא עולם שולח את משה למשימה, ואומר לו,
בוא, אני איתך! אינך לבד.

הקריאה הזו, נשמעת כל הזמן.
בורא עולם לא נותן לנו משימה, בלי שתהיה בנו היכולת לעמוד בה
הוא אינו שולח אותנו לבד לשדה הקרב,
הוא קורא לנו כל יום, כל רגע
"בוא! תבצע את המוטל עליך, בוא, אני איתך!"

בורא עולם מלווה אותנו לאורך כל הדרך.
גם ברגעי הכישלונות, לכאורה, הוא שם.
מלווה אותנו, מחזיק לנו את היד.
את ה"כישלון" הזה, גם צריך לעבור
זה מכשל אותנו ומחזק אותנו.

המשימה שלנו כעת,
היא לשמוע את הצו האלוקי הזה:
"בוא, אני איתך"

יום רביעי, 25 בינואר 2012

ופעלת בחייך- והיית אך שמח!

אחד הדברים שיש ללמוד מילד קטן
שהוא תמיד בתנועה.
מהרגע שפוקח את עיניו בבוקר עד לעצימתן
הוא זז.
בקושי מסוגל לשבת כמה דקות.
ילדים הם פצצות אנרגיה.

מאידך, ניתן לראות אנשים בוגרים,
נעים בכבדות, רציניים, חמורי סבר
עייפים פיזית וחלקם אף נפשית.
לפעמים, פה ושם, מופיעות ניצוצות אנרגיה
נדיר למצוא אדם מבוגר אשר אנרגטי כמעט תמיד.

לאן נעלמה שמחת החיים?
האם היא נחלתם של ילדים בלבד?!

אחד הדברים המתסכלים בחיים,
היא פעולה ללא תכלית.
ופעולה שתוצאתה כישלון.
אין דבר מתסכל יותר מאשר להשקיע
הרבה כוחות ואנרגיה, לשווא.

כאשר אדם משקיע הרבה כוחות
פיזיים ו/או נפשיים
ואינו רואה כי הוא משיג את המטרה
או לחילופין,
אינו רואה כל תוצאות מההשקעה
או לחילופין, הוא רואה כישלון
הוא דועך.
גם האנרגיה נחלשת ואיתה שמחת החיים.

כתינוקות, כילדים קטנים,
ידענו להינות מעצם הפעולה,
ללא קשר לתוצאות!
לא עניין אותנו אם הצלחנו, כמו שאהבנו לפעול
ויותר מזה, ראינו,
שעצם הנוכחות הפעלתינית שלנו
בעולמם של אנשים אחרים (הורים, משפחה)
ממלאת אותם בשמחה.
ואותנו זה הטעין באנרגיה ושמחה!

עם הזמן והשנים,
קיבלנו את המסר,
שמה שחשוב בחיים הוא התוצאה

השקענו הרבה ונחלנו אכזבות, כאבים ותסכולים
לא ידענו להעריך את הפעולות שלנו,
נמדדנו רק על פי תוצאות
ולא ידענו איך מתמודדים עם זה!

ואז גילינו שאנו פועלים הרבה וקשה
על מנת "לשרוד" בחיים.
שכחנו כבר מזה "לחיות"

שכחנו מזה להינות כי עשינו משהו,
ללא קשר לתוצאה.
אין לנו כל אפשרות לדעת,
כמה אנו משמועתיים לאחרים, בעצם הנוכחות שלנו בעולמם.
מבלי שנעשה דבר.

חז"ל מדריכים אותנו להתחבר לתהליך
ולהתגרש מהתוצאות.
או במילים שלהם:
"לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להשתחרר ממנה"

לחיות משמעותו לפעול.
העיקר להיות בתנועה, בגדילה.
בורא עולם לא רוצה תוצאות
הוא רוצה תהליך,
רוצה פעולה,
רוצה תזוזה
רוצה חיים!

יום שלישי, 24 בינואר 2012

דולה ומשקה

אוספים.
ישנם אנשים שאוהבים לאסוף דברים.
אוספים חפצים, בגדים, מוצרים מתכלים
ואפילו יש שאוספים כסף, רכוש, כבוד...
- לשם מה?!
- שיהיה!
- אבל מה עושים עם כל זה???
- שומרים
- אבל לשם מה???
- שיהיה...

בורא עולם ברא עולם מדוייק,
אין בו דבר מיותר.
כל דבר הנמצא, ללא שימוש- מתבלה עם הזמן
לוקח מאתנו אנרגיה.

אדם שעדיין אינו מחובר למקור החיות
ואינו חי את מהותו הפנימית,
זקוק לדברים חיצוניים, מלאכותיים
שיוכיחו, בעיקר לו עצמו, מה הוא שווה.

אדם שערכו מזוהה עם מצבור של כסף/ביגוד/רכוש...,
שייך לקטגוריה זו.
גם אדם שאוגר כי חושש מיום המחר,
מצביע על קושי באמונה
ומעניין לראות,
כמה קשה לו לשחרר אותם ולפרגן לאחרים
ישנם דברים שאינם בשימוש זמן רב,
אך עדיין, קשה למסור אותם לאחר.

אנו חגים במעגל הזמן
והיום, חל עלינו חודש שבט-
שנשמע בשורות טובות!
מזלו של חודש שבט הוא דלי.

דלי הוא כלי נפלא למלא בו מים
אך ידוע שמים העומדים זמן ממושך, אינם טובים.
מים זקוקים לזרימה.

מים, סמל השפע בעולם
מים מסמלים את התורה והברכה.
תקופה ממושכת הצפנו את הדלי שלנו במים,
עכשיו זה הזמן להשפיע ממנו לאחרים.
עכשיו החודש, להתחיל "להשקות" את הסביבה.
בין בפן פיזי - לפרגן ולתת מאוספים מיותרים שאינם בשימוש
ובין בפן הרוחני - לפרגן לסביבה, חיוכים, מילים חמות והרגשה טובה.

מדהים לגלות, כמה ההשפעה על הסביבה,
ממלאת אותנו!
הדלי משקה את הסביבה, ועל ידי כך מתמלא מעצמו
באנרגיה, בחיות ובשמחה!

יום שני, 23 בינואר 2012

לעבד עצמינו לדעת

מתי לאחרונה הלכת לעיבוד?!
לא, אין מדובר בשגיאת כתיב.
עיבוד עצמי.
מתי לאחרונה עבדת על עצמך?
לשפר ולחזק את מבנה הנפש שלך?!

מי ששם לב,
רואה שזה קורה כל הזמן כמעט.
ברגע שנולדנו, רשמו אותנו למכון כושר רוחני
אנו בתוכנית ל"עיצוב וחיטוב האישיות"
משולב עם "אירובי מדרגה רוחני"

תרגילים יש ללא הרף, כל הזמן.
ועוצמת התרגילים עולה וגדלה עם הגיל,
ועם סיום התרגיל הקודם.
ככה זה אירובי.

פעם מחזקים לנו את הסבלנות
ופעם את 'לדון לכף זכות'
פעם את אמירת האמת
ופעם את היכולת להשפיע ולתת
פעם את השמחה
ופעם את הכרת הטובה...

כל קושי, כל אתגר
כל מכשול,
כל כעס ופגיעה
למעשה הינו תרגיל
שנשלח ישר ממכון הכושר של בורא עולם
לחזק לי את האישיות
הזדמנות להוציא ממני יכולות טובות, מידות טובות.

לחזק את השריר העיקרי-
את שריר האמונה.
להגיע ל"דעת" - לחיבור עם בורא עולם.

יום ראשון, 22 בינואר 2012

אני רוצה שכך יהיה!!

אומרים שהמרחק בין המוח ללב
הוא כמו המרחק בין מזרח למערב.
אנו יודעים בתיאוריה שדברים הם לטובתנו
אנו יודעים בתיאוריה שאין רע יורד מלמעלה
אך עדיין, יש מרחק גדול בין הידע התיאורטי לבין הרגשת הלב.
איך מגשרים על הפער?
שהקושי הוא לטובתי!, ושבעצם, אין קושי..
כאשר החוויה שלי היא קושי עצום?!

העולם בנוי משני פרמטרים עיקריים,
זמן ומקום.
ראיית הזמן שלנו מוגבלת
אין לנו יכולת לראות מה צופן לנו העתיד
קל וחומר, איזה השלכות יהיו לדברים.
אומרים ששם למעלה, אין שאלות.
הכל מובן וברור. שם רואים את כל הפאזל
לא רק חלקים.

אדם שמאמין, שיש מי שמנהל את כל מה שקורה בעולם
ומנהל זאת לטובתי הבלעדית,
הוא יכול לסמוך על הכוח הזה.

כאשר נמצאים במצב שחווים בו קושי
אך יודעים שהוא לטובה,
יש לגייס את כוח הדיבור להשפעה חיובית על הנפש.
מעבר לתפילה,
פשוט לומר בקול רם: "אני רוצה שכך יהיה!"
(כך – אותו דבר שקשה לי)
למרות שבפועל, כרגע, אינני מרגישה כך.
אין מדובר בשקר חס וחלילה,
אלא אם זה מבורא עולם, וזה לטובתי
אז באמת אני רוצה שכך יהיה,
אפילו שאינני מצליחה להבין כרגע למה ומדוע.
 
כאשר אנו חושבים שוב ושוב על הקושי שלנו,
למעשה אנו עושים לעצמנו "שטיפת מוח"
המוח מקבל זאת כאמת.
לכן חשוב לעשות לעצמנו "שמח":
 "שטיפת-מוח-חיובית".
לדיבור יש כוח השפעה רב על הנפש.
לכן רצוי ללשנן שוב ושוב, בקול,
"אני רוצה שכך יהיה!"
כן, אני רוצה את הבעל הזה, את הילד הזה,
את הבוס הזה, את האתגר הזה או האחר.
כן, אני יודעת שזה לטובתי
פשוט אינני מצליחה לראות זאת.
לשנן, לשנן, ושוב, לשנן.
 
כאשר ההצהרה הזו חודרת לתודעה
מתחילים לחוש רגיעה.
רף ההתנגדות לקושי, יורד.
ואכן יש מקום לחוש שמחה אמיתית שמקורה בביטחון בה'.
 
"אני רוצה שכך יהיה,
אני רוצה שרצונך יעשה,
אך אנא,
פקח עיני לראות, להבין ולהרגיש,
שזה לטובתי"