אחד הדברים שיש ללמוד מילד קטן
שהוא תמיד בתנועה.
מהרגע שפוקח את עיניו בבוקר עד לעצימתן
הוא זז.
בקושי מסוגל לשבת כמה דקות.
ילדים הם פצצות אנרגיה.
מאידך, ניתן לראות אנשים בוגרים,
נעים בכבדות, רציניים, חמורי סבר
עייפים פיזית וחלקם אף נפשית.
לפעמים, פה ושם, מופיעות ניצוצות אנרגיה
נדיר למצוא אדם מבוגר אשר אנרגטי כמעט תמיד.
לאן נעלמה שמחת החיים?
האם היא נחלתם של ילדים בלבד?!
אחד הדברים המתסכלים בחיים,
היא פעולה ללא תכלית.
ופעולה שתוצאתה כישלון.
אין דבר מתסכל יותר מאשר להשקיע
הרבה כוחות ואנרגיה, לשווא.
כאשר אדם משקיע הרבה כוחות
פיזיים ו/או נפשיים
ואינו רואה כי הוא משיג את המטרה
או לחילופין,
אינו רואה כל תוצאות מההשקעה
או לחילופין, הוא רואה כישלון
הוא דועך.
גם האנרגיה נחלשת ואיתה שמחת החיים.
כתינוקות, כילדים קטנים,
ידענו להינות מעצם הפעולה,
ללא קשר לתוצאות!
לא עניין אותנו אם הצלחנו, כמו שאהבנו לפעול
ויותר מזה, ראינו,
שעצם הנוכחות הפעלתינית שלנו
בעולמם של אנשים אחרים (הורים, משפחה)
ממלאת אותם בשמחה.
ואותנו זה הטעין באנרגיה ושמחה!
עם הזמן והשנים,
קיבלנו את המסר,
שמה שחשוב בחיים הוא התוצאה
השקענו הרבה ונחלנו אכזבות, כאבים ותסכולים
לא ידענו להעריך את הפעולות שלנו,
נמדדנו רק על פי תוצאות
ולא ידענו איך מתמודדים עם זה!
ואז גילינו שאנו פועלים הרבה וקשה
על מנת "לשרוד" בחיים.
שכחנו כבר מזה "לחיות"
שכחנו מזה להינות כי עשינו משהו,
ללא קשר לתוצאה.
אין לנו כל אפשרות לדעת,
כמה אנו משמועתיים לאחרים, בעצם הנוכחות שלנו בעולמם.
מבלי שנעשה דבר.
חז"ל מדריכים אותנו להתחבר לתהליך
ולהתגרש מהתוצאות.
או במילים שלהם:
"לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להשתחרר ממנה"
לחיות משמעותו לפעול.
העיקר להיות בתנועה, בגדילה.
בורא עולם לא רוצה תוצאות
הוא רוצה תהליך,
רוצה פעולה,
רוצה תזוזה
רוצה חיים!
שהוא תמיד בתנועה.
מהרגע שפוקח את עיניו בבוקר עד לעצימתן
הוא זז.
בקושי מסוגל לשבת כמה דקות.
ילדים הם פצצות אנרגיה.
מאידך, ניתן לראות אנשים בוגרים,
נעים בכבדות, רציניים, חמורי סבר
עייפים פיזית וחלקם אף נפשית.
לפעמים, פה ושם, מופיעות ניצוצות אנרגיה
נדיר למצוא אדם מבוגר אשר אנרגטי כמעט תמיד.
לאן נעלמה שמחת החיים?
האם היא נחלתם של ילדים בלבד?!
אחד הדברים המתסכלים בחיים,
היא פעולה ללא תכלית.
ופעולה שתוצאתה כישלון.
אין דבר מתסכל יותר מאשר להשקיע
הרבה כוחות ואנרגיה, לשווא.
כאשר אדם משקיע הרבה כוחות
פיזיים ו/או נפשיים
ואינו רואה כי הוא משיג את המטרה
או לחילופין,
אינו רואה כל תוצאות מההשקעה
או לחילופין, הוא רואה כישלון
הוא דועך.
גם האנרגיה נחלשת ואיתה שמחת החיים.
כתינוקות, כילדים קטנים,
ידענו להינות מעצם הפעולה,
ללא קשר לתוצאות!
לא עניין אותנו אם הצלחנו, כמו שאהבנו לפעול
ויותר מזה, ראינו,
שעצם הנוכחות הפעלתינית שלנו
בעולמם של אנשים אחרים (הורים, משפחה)
ממלאת אותם בשמחה.
ואותנו זה הטעין באנרגיה ושמחה!
עם הזמן והשנים,
קיבלנו את המסר,
שמה שחשוב בחיים הוא התוצאה
השקענו הרבה ונחלנו אכזבות, כאבים ותסכולים
לא ידענו להעריך את הפעולות שלנו,
נמדדנו רק על פי תוצאות
ולא ידענו איך מתמודדים עם זה!
ואז גילינו שאנו פועלים הרבה וקשה
על מנת "לשרוד" בחיים.
שכחנו כבר מזה "לחיות"
שכחנו מזה להינות כי עשינו משהו,
ללא קשר לתוצאה.
אין לנו כל אפשרות לדעת,
כמה אנו משמועתיים לאחרים, בעצם הנוכחות שלנו בעולמם.
מבלי שנעשה דבר.
חז"ל מדריכים אותנו להתחבר לתהליך
ולהתגרש מהתוצאות.
או במילים שלהם:
"לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להשתחרר ממנה"
לחיות משמעותו לפעול.
העיקר להיות בתנועה, בגדילה.
בורא עולם לא רוצה תוצאות
הוא רוצה תהליך,
רוצה פעולה,
רוצה תזוזה
רוצה חיים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה