יש תמורה לתרומה

כאשר אנו נותנים, תורמים חפץ לאחר,

למעשה אנו מעבירים אותו מאתנו,

מחסירים כביכול מאתנו,

עבור מישהו אחר.

למה כביכול?!

כי יש תמורה לתרומה!

יש משהו עצום בנתינה.

עצם הנתינה ממלאת אותנו בסיפוק.

יש כאן יחסי גומלין,

כעין מסחר של לתת ולקבל תמורה.

נתתי.

מסרתי.

העברתי חפץ,

חסרתי חפץ.

אך התמלאתי!

קיבלתי הרגשה טובה של חסד.

קיבלתי הרגשת שליחות לעשות טוב ליהודי.

קיבלתי הרגשה טובה של סיפוק.

בהחלט עיסקה שווה!

לא כן הדבר במתן רוחני.

ברוחניות,

כאשר נותנים, תורמים, מעניקים לאחר

מצד אחד אנו עצמנו איננו נחסרים

ומצד שני, אנו מתמלאים יותר.

אנו יכולים לתת, לתרום, להעניק,

חיוכים, שמחה, רעיון, מילה טובה, והרגשה טובה לאחר,

מצד אחד, אנו עצמנו, לא נחסר מכל אלה,

ומצד שני, נרגיש בוודאות איך אנו מתמלאים ביותר!

ברוחניות, אין מסחר,

אין עיסקה של תן וקבל בתמורה.

יש עסקה של תקבל ותקבל:

תקבל את הזכות לתת,

ותקבל פי כמה ממה שנתת.

אתה הינך לעולם לא תחסר!

כמו אותו נר, שיכול להדליק אינסוף נרות אחרים

אך מאורו לא יחסר מאומה.

להיפך, בזכותו יש הרבה יותר אור בעולם!!

עסקה משתלמת הרבה יותר... J

פרשת השבוע "תרומה".

עוסקת בעניין בניית המשכן.

"ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם"

ולמה בתוכם?

בתוך אחדות עם ישראל.

כדי לבנות משכן לה'

אנו צריכים להיות מאוחדים.

איך עושים זאת?!

המנורה,

היא כלי המחזיק נרות.

(אותם נרות שיכולים להאיר עוד אינסוף נרות

להגדיל את האור בעולם, אך לא יחסר מהם מאומה.)

המנורה של בית המקדש,

עשויה מקשת זהב אחת.

היא איננה חיבור של חלקים.

היא מסמלת את הנתינה ללא חיסרון,

היא מסמלת את סוד האחדות.

את הבסיס להיות "נרות התורמים אור לעולם"

הלוואי ונזכה להיות כמנורה,

עשויים כולנו מקשה אחת,

שכל מהותנו להיות כנרות המנורה,

לתת לאחר, חיוכים, שמחה, מילה טובה, והרגשה טובה

ללא תמורה.

שכל מטרתנו, להיות כמנורה

להגדיל את אור ה' בעולם....

ה-דרך להגיע אל המטרה

יש אנשים אשר סימנו להם מטרה ברורה בחיים.

הם יודעים טוב מאוד מה הם רוצים מחייהם

ולאן עליהם להגיע.

היהדות מנחה אותנו,

שאין זה משנה, מה היא אותה מטרה,

ההליכה בדרך אל המטרה,

                היא מטרה בפני עצמה!

עצם ההליכה בדרך-

איך נראים חיי היום-יום שלנו

הם מטרה בפני עצמה.

במילים אחרות,

 לא כל הדרכים כשרות להשגת המטרה!!

  אי-אפשר לרמוס את מי שמפריע בדרך

  אסור לזלזל במכשולים ובאנשים שניצבים בדרך.

  ואף חוסמים אותנו מלהתקדם.

  אסור לרכל, להלשין, לפגוע, להעליב וכו' בדרך לפסגה.

לא משנה מה היא מטרת חייך,

להיות ראש הממשלה, מתכנת מחשבים או מנקה מדרגות

הדרך שלך חייבת להיות נעימה לסביבה שלך!

לסביבת העבודה שלך

לסביבת המשפחה הקרובה והרחוקה שלך

לסביבת הזרים שמסביבך באוטובוס

לסביבת התור האינסופי בבנק ובדואר

לסביבת הנהגים שעל הכביש...

לכל סביבה בה אתה נמצא!

כי "דרכה דרכי נועם..."

לממש את ההצלחה

יש בנו נטייה טבעית להשתפר.

אנו מחפשים כל הזמן כיצד להפיק את המיטב

הן מעצמנו והן מהסביבה שלנו.

חשוב לנו להגיע להישגים.

רבים מפרשים את המונח הצלחה,

כהשגת יעדים ועמידה בהם.

לא פעם אנו מוצאים את עצמנו

במסע עצמי של חיפוש יעדים, מטרות,

מתוך רצון של מימוש עצמי,

מתוך רצון של "להצליח בחיים"

לפעמים אנו נוטים להזדהות

עם העיסוק המקצועי שלנו,

עם הזוגיות שלנו,

ועם החברה לה אנו משתייכים.

יש שעלולים לראות אדם "מצליחן"

ולחקות את אורח חייו מתוך כוונה להידמות לו.

מתוך מטרה להצליח כמותו.

הרצון הפנימי שלנו להגשמה,

נובע מתוך רצון הנשמה

להתחבר אל היעוד, אל תכלית הבריאה.

כל עוד אדם אינו מסוכרן אל מטרת בריאתו,

תלווה אותו הרגשת "חוסר מימוש עצמי".

אין מודל אנושי להצלחה

יש מודל אלוקי.

אין אפשרות "לחקות" אורח חיים של אחר

כי כל אחד מאתנו קיבל כלים אחרים,

יעד אחר.

תיקון אחר.

ההצלחה בחיים, תלויה בקיום רצון הבורא.

מה בורא עולם רוצה ממני?!

כיצד ציווה עלי לפעול?

באילו כלים צייד אותי?

מהי המטרה האישית והבלעדית שלי?

איננו נדרשים להיות עשירים, חכמים, מוצלחים.

אנו נדרשים להיות אנו.

להוציא מאתנו את המיטב,

תוך הליכה בדרכיו של הבורא

ולהידמות לפעולותיו,

בהתאם למגבלות, לכלים וליכולות שטבע בנו הבורא.

ההצלחה האלוקית נמדדת,

בפסיעה מתמדת, יום-יומית

כלפי רצון ה'.

"הוריני ה' דרכך..."