יש תמורה לתרומה

כאשר אנו נותנים, תורמים חפץ לאחר,

למעשה אנו מעבירים אותו מאתנו,

מחסירים כביכול מאתנו,

עבור מישהו אחר.

למה כביכול?!

כי יש תמורה לתרומה!

יש משהו עצום בנתינה.

עצם הנתינה ממלאת אותנו בסיפוק.

יש כאן יחסי גומלין,

כעין מסחר של לתת ולקבל תמורה.

נתתי.

מסרתי.

העברתי חפץ,

חסרתי חפץ.

אך התמלאתי!

קיבלתי הרגשה טובה של חסד.

קיבלתי הרגשת שליחות לעשות טוב ליהודי.

קיבלתי הרגשה טובה של סיפוק.

בהחלט עיסקה שווה!

לא כן הדבר במתן רוחני.

ברוחניות,

כאשר נותנים, תורמים, מעניקים לאחר

מצד אחד אנו עצמנו איננו נחסרים

ומצד שני, אנו מתמלאים יותר.

אנו יכולים לתת, לתרום, להעניק,

חיוכים, שמחה, רעיון, מילה טובה, והרגשה טובה לאחר,

מצד אחד, אנו עצמנו, לא נחסר מכל אלה,

ומצד שני, נרגיש בוודאות איך אנו מתמלאים ביותר!

ברוחניות, אין מסחר,

אין עיסקה של תן וקבל בתמורה.

יש עסקה של תקבל ותקבל:

תקבל את הזכות לתת,

ותקבל פי כמה ממה שנתת.

אתה הינך לעולם לא תחסר!

כמו אותו נר, שיכול להדליק אינסוף נרות אחרים

אך מאורו לא יחסר מאומה.

להיפך, בזכותו יש הרבה יותר אור בעולם!!

עסקה משתלמת הרבה יותר... J

פרשת השבוע "תרומה".

עוסקת בעניין בניית המשכן.

"ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם"

ולמה בתוכם?

בתוך אחדות עם ישראל.

כדי לבנות משכן לה'

אנו צריכים להיות מאוחדים.

איך עושים זאת?!

המנורה,

היא כלי המחזיק נרות.

(אותם נרות שיכולים להאיר עוד אינסוף נרות

להגדיל את האור בעולם, אך לא יחסר מהם מאומה.)

המנורה של בית המקדש,

עשויה מקשת זהב אחת.

היא איננה חיבור של חלקים.

היא מסמלת את הנתינה ללא חיסרון,

היא מסמלת את סוד האחדות.

את הבסיס להיות "נרות התורמים אור לעולם"

הלוואי ונזכה להיות כמנורה,

עשויים כולנו מקשה אחת,

שכל מהותנו להיות כנרות המנורה,

לתת לאחר, חיוכים, שמחה, מילה טובה, והרגשה טובה

ללא תמורה.

שכל מטרתנו, להיות כמנורה

להגדיל את אור ה' בעולם....