לצרוך את הרצון או לרצות את הצריך?

צורך ורצון שונים זה מזה.
מה שאנו צריכים, אינו בהכרח
עולה ביחד עם הרצונות שלנו.

הרצון שלנו מתפתח בעיקר במקום בו יש עונג.
כאשר אנו טועמים את טעם התענוג אנו רוצים עוד!
לרוב, אנו צורכים את אותו גורם רק בכמות גדולה יותר
ובמקביל או לא, מחפשים אחר מקור עונג נוסף.

הצורך לעומת זאת, אינו מסב באופן קבוע הרגשת עונג במידיית.
יש פעמים שכן,
יש פעמים שהצורך חובר לרצון. ואז מרגישים את העונג:
אדם רעב הצריך ורוצה לאכול,
אדם עייף הצריך ורוצה לישון,
ועוד.

אך מה קורה אם אותו אדם רעב,
ששבע ממאכלו אך בגלל העונג שבאכילה אוכל מעבר לצורך?
מה קורה הם אותו אדם עייף,
ששבע משנתו אך בגלל העונג שבשינה ישן מעבר לצורך?

התוצאה היא לא טובה...
נזק בריאותי, נזק נפשי.
אחרי צריכת יתר של כל דבר שהוא מעבר לצורך,
ישנה 'נפילה' אנרגטית מאוד גבוהה. פיזית ומנטלית.

הרמב"ם הזהיר מאוד על אכילה מרובה.
יש את הצורך. יש את הרצון.
חייבים לדעת להפריד בינהם.
כאשר הם חוברים יחדיו, חשוב להיזהר לא לחצות את גבול הצורך.

איך עושים את זה?

קשה להשתנות ביום אחד, בבת אחת.
אבל חשוב להתחיל!
נתחיל עם משהו קטן,
צעדי תינוק יומיים.
אפשר להתחיל עם הימנעות מביס אחד מיותר בארוחה,
אם הרצון לשמור על הצורך חזק,
השאר כבר יקרה לבד...