יש תקופות בחיים, שנראה שהכל סגור, נעול.
שום דבר לא הולך,
כל שנעשה, פשוט לא מצליח
והתסכול גדל....
חולשה.
פשוט אין כבר כוח.
מרגישים כאילו רוח קלה מפילה אותנו
ואנו על סף התרסקות.
במצבים כאלה, ישנה לפעמים שאלה, שמופנה כלפי מעלה,
"מילא יש צורך להוריד סבל לעולם,
אבל למה ריכזת הכל בבן-אדם אחד?!"
אז נכון, שאדם לא מקבל ניסיון שאינו יכול לעמוד בו,
אך עדיין, מאיפה לוקחים כוחות?!
אדם נכנס לחנות כדים ומבקש לקנות כד חזק.
המוכר, מצביע על אחד הכדים.
"מניין לי שבאמת חזק הוא?" שואל האדם,
המוכר לוקח מקל ומכה על הכד
"רואה, אף שאני מכה בו בחוזקה, אינו נשבר"
רש"י, בחומש בראשית מגלה לנו
את אחד הסודות הכואבים והמתוקים ביותר שיש:
מי שמרגיש שבורא עולם מכה אותו שוב ושוב,
אין זה אלא,
דווקא מתוך כך שבורא עולם יודע כמה הוא חזק
כמה הוא יציב נפשית, והוא כביכול, "משוויץ" בו.
אולי כדאי לוותר על זה....?
ופשוט לחיות חיים רגועים ושקטים?!
הרבה אנשים יעידו,
שבמבט אחרונית, הקושי, המכה והכאב
הוציא מהם יכולות ותכונות נפלאות
שלעולם לא היו יוצאות אלמלא כן....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה