מה בין 'סוף המעשה' לבין 'המחשבה תחילה' ?

עם ישראל, ידוע כעם הספר.
עם שחושב.
ישראל אותיות 'לי-ראש'.
יש לנו ראש
ולא סתם ראש. ראש איכותי.

יהודים מוכרים כעם חכם מאוד. הניצוץ היהודי הטבוע בכל אחד מאתנו,
מבקש למצוא תכלית לחיי העולם
בגיל צעיר מאוד, אנו מחפשים את המשמעות
לא לבזבז רגע, להבין מה היעוד שלנו
בגלל זה אנו חושבים רחוק.

המטרות והיעדים שלנו מאוד ברורים לנו כך נוצרת ה"מחשבה תחילה".
הבעיה מתחילה עם "סוף המעשה".
כאשר המציאות אינה תואמת את המחשבה תחילה שלנו.
כאשר אנו רוצים להגיע לנקודה א', פועלים הרבה להגיע לשםומוצאים את עצמינו במקום אחר לגמרי.
בפער שנוצר, (בבור הריק שנוצר...)
נכנסים להם הדאגות, הכעסים, ההתפרצויות וכל חבריהם "הטובים"

איך אפשר למנוע זאת?!
אפשר רק לצמצם את הפער,
על ידי התאמה מחודשת של הרצון שלי לרצון האלוקי
לשנות את ה"מחשבה תחילה" שלי, לרצון ה'

"עשה רצונך כרצונו...."