על צינורות וחבלים

ידוע, שכל מה שאדם מקבל, הינה תוצאה של מה שנתן.

"אם אינך מרוצה ממה שקיבלת - בדוק מה נתת!"

מה ההגיון מאחורי ההתנהלות הזאת?!

האם אפשר לשנות אותה?

 

אחד הכוחות הרוחניים הפועלים בעולם

נקרא: שיטת ה"צינור".

 

צינור, מתפקידו להעביר דברים מלמעלה, ממקור העליון

למטה, למקור אחר, לאדם אחר.

הצינור, אם רוצה ואם לא,

מקבל גם הוא את אותו דבר שאותו הוא מעביר.

כי הדבר העובר דרכו - נדבק בו, בצינור.

 

אנו צינורות.

אנו מעבירים דברים דרכנו לסביבה שלנו ללא הרף.

לפעמים אנו רוצים בכוונה לעצבן או להכעיס אדם אחר,

או אפילו למען מטרה חיובית,

אנו מלחצים אדם כדי שיזדרז - לטובת עצמו.

לאחר מעשה,

אנו לפתע מגלים שאנו עצמנו לחוצים, כועסים ועצבניים!

אותה אנרגיה שהעברנו לאדם אחר- נדבקת בנו!

 

אם נעביר לסביבה שלנו, רגשות חיוביים,

אפילו שאנו עצמנו לא מרגישים שיש לנו אותם

נגלה לפתע שאותה אנרגיה נדבקת בנו!

אפילו אם לא הרגשנו כך לפני מעשה.

 

כמה שמחה אנו יכולים לחוות לאחר ששימחנו אדם אחר?!

כמה אהבה אנו יכולים לחוש, לאחר שאהבנו את הזולת?!

 

אנו צינורות.

וחבלים?

חבל על כל אנגיה בלתי-חיובית היוצאת מאיתנו.

כי אם נרצה ואם לאו, זה נדבק בנו.

 

והינה עוד חבל-

בגלל שאנו צינורות, ניזום החוצה את אותה אנרגיה שאנו רוצים לחוש:

אנו רוצים שמחה - נשמח אדם אחר

אנו רוצים הבנה - נבין את השונה

אנו רוצים אהבה ... אז פשוט נעשה זאת אנו. לסביבה.

גם אם אנו לא מרגישים שיש לנו כרגע במלאי.

מעצם המעשה, מעצם הנתינה לאחר, אנו נדבקים בזה.

 

וחבל לא השתמש נכון בצינור...